מזמן לא כתבתי כאן.
החודשים חולפים וכבר חורף בירושלים. הקיץ נגמר, ואיתו תקופת המבחנים והמילואים הארוכים שעברו עלי.
אני והחברה כבר לא ביחד. ביוזמתה. היא לא מאמינה בקשר. לא מאמינה שזה יכול להצליח, וכך אני מוצא את עצמי שוב לבד. אחרי הרבה שיחות וניסיונות פשרה ושכנוע. קשה מאד, אבל כבר עברה תקופה ואני מרגיש קצת יותר טוב.
עדיין חושב עליה הרבה. מדי יום למען האמת. תוהה אם כבר יש לה מישהו חדש. אם היא סתם יוצאת, או שזה מישהו רציני. איך בעבודה שלה, איך בחיים.
מעניין אם היא עוד חושבת עלי לפעמים. אולי אפילו מצטערת שזה נגמר. אני מבחינתי מרגיש שניסיתי הכל. הצעתי לה את כולי בלי עטיפה. אמרתי לה בדיוק מה אני חושב על כל נושא.
אחרי שנפרדנו עוד נפגשנו. זה לא היה מאד חכם, אבל זה הרגיש נכון לאותו רגע. גם שמרנו על קשר טלפוני לתקופה מסויימת. אני החלטתי שככה אני לא יכול להמשיך את החיים שלי, ובשיחה האחרונה ביקשתי להפסיק את הקשר הזה. אמרתי לה שאני לא מסוגל להיות איתה בשום סוג של קשר שהוא לא מערכת יחסים מלאה ורצויה על ידי שנינו. אני לא מתכוון לחיות באשליה שאולי נחזור, ועם כל הצער שבדבר, אין לי רצון להיות בשבילה אוזן קשבת או לתת לה לבכות לי על הכתף כל פעם שקצת קשה לה. זה אני מוכן לעשות את זה יותר מהכל, אבל שזה יהיה הדדי. אני לא רוצה להיות הפסיכולוג מרחוק שלה. לא רוצה להית הידיד שלה. רוצה אותה- את כולה. ורוצה שהיא תרצה אותי. יותר מכל אני חושש בעצם -  עמוק בפנים - שאולי זאת אחת הסיבות לכך שנפרדנו. אולי היא בעצם לא כל כך רוצה אותי?
לעזאזל. האהבה ממנה הייתה כל כך חזקה עד הרגע האחרון שאני מסרב להאמין לזה. בוחר להקשיב לגרסה ה"רשמית" של דבריה. להשקפה הדתית שמרחיקה בינינו.
שטויות במיץ עגבניות. זה פשוט מטריף אותי. אין שום סיבה שנפרד בגלל זה. אנחנו הרבה יותר קרובים מהבחינה הזאת ממה שהיא חושבת, וכמה שאני לא ניסיתי להסביר לה את זה זה לא הצליח.
מה זה משנה עכשיו כבר? זה מאחורינו, עבר זמן, וכמו שאני מכיר אותה, היא כבר הספיקה לצאת עם לפחות שניים שלושה גברים. אני עוד שקוע בתוכה ולא יוזם כלום, אבל לה יש מנגנוני הגנה חזקים מאד ובשבילה אני בסך הכל עוד אחד ברשימה הענקית שלה. עוד מכתב בשקית הזכרונות מהאקסים.

אבל החיים ממשיכים. הם חייבים להמשך כמובן. שנה אחרונה לתואר התחילה, בשעה טובה ומוצלחת. עדיין סוגר חובות משנה שעברה ולאט לאט מנסה להכנס לאיזשהו מסלול, איזשהי שגרה יומיומית שתשאיר אותי שפוי ומתפקד. לא לתת לזמן לנזול לי מבין האצבעות. אני חושב שאני אחזור לכתוב כאן יותר. זה משפר את ההרגשה שלי, למרות שאין יותר מדי פידבק.

==
אגב פידבק, הייתי שמח לדעת אם יש מישהו שטורח עדיין לקרוא את הבלוג הזה בקביעות (יש חיה כזאת?) וטורח לחזור לכאן. אם כן הייתי שמח לראות איזה סימן חיים חד פעמי בדמות הערה. אני יודע שכולם היום עסוקים בפייסבוק המטופש הזה (אני טרם נפלתי קורבן למפלצת בזבוז הזמן הזאת) ובכל היה נחמד רק לדעת אם יש קונים לסחורה שלי.

==
ולאותם אי אלו קוראים עלומים שמוצאים את דרכם לכאן - אני חייב לשחרר המלצה חמה. בכבלים עלתה סדרה חדשה שנקראת "להוציא את הכלב". ראיתי רק את הפרק הראשון, אבל נהניתי מכל שנייה. כמו לראות סרט- צילום מעולה, משחק מצויין ופשוט סדרה שמצליחה לגעת. לעומתה, הסדרה "משמורת" בערוץ 2 נראית כמו הפקה חובבנית ולא מלוטשת שמישהו מיהר לסיים. חבל, נראה היה כאילו יש שם פוטנציאל. עד כאן ביקורת טלויזיה בגרוש להיום.
למי שלא מחובר לטלויזיה (כמוני) - אפשר להשיג את כל הפרקים באתר המצויין tvnetil.co.il, שם אנשים טובים מקליטים תוכניות ישראליות מהטלויזיה ומעלים לרשת לטובת הציבור (והכיס שלהם).